בוראים סגנון לדור: האמונות והאידיאולוגיות של מתכנני הלשון העברית בארץ ישראל
ספר זה בוחן את דיוני ועד הלשון בתקופה המכרעת של התגבשות העברית החדשה כשפת דיבור וכתיבה, בשנים 1912 עד 1928, ומתמקד באמונות ובאידיאולוגיות המשתקפות בדיונים על השפה: מה היתה תפיסת עולמם של מחדשי השפה? האם התכוונו להחיות את שפת התנ"ך, או שמא התכוונו שהעברית החדשה תהיה שונה מן העברית התנ"כית? אילו סוגים של עברית החשיבו כראויים, ואילו החשיבו כפסולים? האם שאפו שהעברית תדמה לשפות שמיות אחיות כגון ערבית או ארמית, או שמא העדיפו שהשפה המתחדשת תהיה מערבית ו"אירופית" יותר? אילו פעולות בתחום השפה החשיבו חברי הוועד כדחופות וחשובות במיוחד? האם ניסו להחיות שפה עתיקה או ליצור שפה חדשה? האם היו שמרנים בתפיסותיהם, או שמא היו חדשנים?
"מעיון בדיוני ועד הלשון עשויה להתעורר גם שורת שאלות היפותטיות: האם העברית יכלה להתפתח אחרת? האם היה רגע היסטורי שבו היה לשפה העברית פוטנציאל להתפתח בכיוון שונה מכפי שהתפתחה? למשל, האם העברית היתה יכולה להיות קרובה יותר לערבית? האם העברית היתה יכולה להיות תנ"כית יותר, או משנאית יותר? האם הכתיב החסר, או שמא הכתיב המלא, היה יכול להפוך לכתיב היחיד בשפה? לגבי העברית בשנים 1912–1928, אין ספק כי התפשטותה העצומה והפיכתה לשפה ילידית מעידות על הכוח העצום שיש לתכנון הלשוני, ורגע היסטורי זה עשוי גם להיתפס כעתיר פוטנציאל" (מתוך הספר),
"ספרו של יאיר אור, עבודת מוסמך שהפכה בידיו לספר הנפלא 'בוראים סגנון לדור'... מתאר את הקמת המרכז הארצישראלי של העברית מתוך ניסיון להתנער מהסופרלטיבים המקובלים כמו 'נס תחיית השפה'. מחוללי החידושים בירושלים ניהלו דיונים מרתקים שאור מביאם בהרחבה, מסכמם ומוסיף הקשרים תיאורטיים מן הצד הבלשני וההיסטורי". – יצחק לאור, תרבות וספרות, הארץ
"ספרו של אור מעניין מאוד. בחינת המחשבה הבלשנית של חברי ועד הלשון מתוך דבריהם בזיכרונות מעלה שאלות משמעותיות גם לימינו. ההתבוננות בתהליך זה לאחר למעלה ממאה שנה, מתוך היכרות עם ההתפתחויות שחלו בעברית בת-זמננו, מוסיפה עומק לדיון. הצגת ההנחות השונות בקשר לתחיית השפה, הנחות הנטועות בשיח הציוני ובקרב בלשנים בני דורנו והפרכתן – מאלפת". – סמדר ברק, הד האולפן החדש, 2017
"הקריאה הצמודה והקשובה... מבוססת על ההכרה שתהליכים היסטוריים לא רק מובילים אל 'הווה', אלא גם מייצרים שפה, קטגוריות וניגודים שלא התקיימו, או התקיימו במשמעות מתגבשת, עמומה או שונה, בתקופה הנחקרת. המחקר הזה, הטווה את החוטים הסמויים שבין פרוטוקולים ישנים ו'יבשים' ובין אוצר המלים, התחביר, ההגייה והכתיב של השפה האינטימית שבה האני הפרטי שלי כותב, מדבר, חושב וחולם — הוא לא רק פרק חשוב בהיסטוריה של העברית ומחקר אינטלקטואלי חדשני — אלא גם משהו מפעים ומפליא". – עמוס נוי, מוסף ספרים, הארץ
"...אור מספק תמונה אמינה ועשירה על האמונות שרווחו בתקופה הנדונה ומוסיף נדבך להבנת התהליך ההיסטורי של התגבשות העברית ולהבנת תפקידן של אמונות לשוניות בתהליך כזה. ואמנם הראייה המורכבת היא מעלתו של הספר לכל אורכו. המחבר מבהיר בפירוט שהאמונות הלשוניות היו סבוכות ועירבו רגישויות ושיקולים מתחומים שונים... הוא משלב בין ענפים שונים לא רק של הלשון... אלא גם של דיסציפלינות שונות: היסטוריה והיסטוריוגרפיה, חינוך והוראה, יהדות ותרבות יהודית, מדע, ספרות, עיתונות. נוסף על פריסה רחבה זו מופיעים בספר בצורה חיה סופרים, משוררים ועורכים, 'גיבורי' ועד הלשון, חוקרי לשון, מורים ומורות. כל אלו מעניקים לקורא הרגשה של מלאות... היסוד המארגן של הספר נהיר לקורא, ולשונו של הכותב עשירה, מדויקת וברורה" - רחל רוזנר, "עיונים בשפה וחברה"
"הספר הוא מחקר תוכני מעניין של דיונים מטא-לינגוויסטיים. הוא נוגע בעניינים לשוניים מרובים ומעניינים... טוב שזכינו בספר זה שהעיר נושאים שהיו חבויים בין דפי הזיכרונות, ולא הגיעו לידיעת העוסקים בלשון. אני סבור שהספר יכול לעניין את כל מי שהשפה העברית בת ימינו יקרה ללבו" - נמרוד שתיל, "בלשנות עברית"
שפה עברית, 319 עמודים